ההיסטוריה המשפחתית של ורד מרשימה במיוחד: הסבתא היהודייה שלה, לישה דה-פריס, הייתה נערה בת 15 כשמלחמת העולם השנייה הגיעה להולנד. במהלך שנות המלחמה עברה המשפחה ממקום מסתור אחד לשני. בהתחלה הופרדה לישה מהמשפחה וחייתה תקופה על אי בצפון הולנד, וגם כתבה יומן – בדיוק כמו נערה יהודייה הולנדית אחרת, אנה פרנק. עם תום המלחמה, לישה נישאה ליהודי ניצול שואה, ויחד הביאו לעולם שני בנים. אחד מהבנים הוא היום האבא של ורד. "כשאבי היה בן 8, אביו נפטר. סבתי נישאה שוב והפעם לאלמן הולנדי לא יהודי בשם רול מאייר. למאייר הייתה בת מנישואיו הקודמים, והיא האמא שלי", משחזרת ורד. הבן היהודי של לישה התאהב באחותו החורגת, אלס, הלא-יהודיה.

דווקא אלס הייתה הראשונה לפסוע בכיוון היהודי, כשהחלה להתעניין בעברו התרבותי והדתי של בן זוגה, יואל. השניים פנו לבית ספר מקומי לדתות, אך על השאלות של אלס (היום רבקה), לא היה מענה. הצד היהודי של המשפחה, שחלקו התגורר כבר בישראל, סייע במלאכה, ולבסוף מצאו עצמם בני הזוג ושתי בנותיהם הקטנות בדרך לארץ הקודש. לאחר זמן ממושך של לימודים , גייר אותם הרב גורן.

ורד גדלה בירושלים, ונחשבה לדעתנית מגיל צעיר. כשהייתה בת 15, פגשה את מי שהפך לימים לבעלה, ארז. כשהייתה בסוף כיתה י"א התארסו ורד וארז, ובכיתה י"ב נישאו. לבחינת הבגרות במתמטיקה ניגשה ורד כשהיא בהריון הראשון, ואת התואר בחינוך סיימה עם שלושה ילדים. כיום יש לבני הזוג 5 ילדים.

כשותפה-מייסדת של יקב טורא, הפכה ורד "לפרזנטורית של השומרון". אנשים טועמים את היין, שומעים את סיפורה האישי ואת סיפור היקב ורואים שיש לשומרון פנים נוספות ומגוונות.

ביום העצמאות ה- 75 למדינת ישראל נבחרה ורד בן סעדון להשיא משואה בטקס המרכזי בהר הרצל לכבודם של החקלאים, תושבי השומרון ולכבוד היין הישראלי.